החלטה בתיק ב"ש 092779/05

בפני ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט צ' דותן בית משפט השלום בתל אביב) מיום 9.8.05 שבה הורה, בין היתר, על מעצרה של העוררת עד יום 14.8.05 בשעה 19.00.

בפני בית משפט קמא התקיים דיון בבקשה להארכת מעצר של שלושה חשודים, אשר נחשדים במעורבות בביצוע רצח של אשה שגופתה נמצאה יום קודם לכן בחוף הים ביפו. העוררת היא בין שלושה חשודים אלה.

בעניינה של העוררת וחשוד נוסף , להבדיל מחשוד אחר קבע בית משפט קמא כי קיים חומר ראשוני הקושר לכאורה את החשודים במעשה, אך בעניינם של השניים הנזכרים, חומר זה הוא "קלוש למדי בשלב הזה" .

על בסיס זה ומאחר והחקירה נמצאת רק בתחילתה, קבע בית משפט קמא כי יש לאפשר למשטרה, נוכח חומרת העבירה שמדובר בה, למצות את החקירה כשכל החשודים בתנאי מעצר ומכאן החלטתו.

בא כוחה הנכבד של העוררת קובל על כך כי ימי המעצר שנפסקו למשטרה לצורך ניהול חקירתה, הם רבים מידי, בהתחשב בהגדרתו של בית משפט קמא כי חומר החקירה שבידי המשטרה, ומנגד

כאשר מדובר בעוררת שהיא ללא עבר פלילי, נורמטיבית, מתפרנסת למחייתה מעבודה קשה ועצם המעצר גורם לה נזק רב ובלתי מוצדק.

ב"כ העוררת טוען כי היא לא נחקרה, כלל, כחשודה או כמעורבת ברצח מוסיף כי הוטחו בה במהלך החקירה שאלות שונות וביקשו לדעת מפיה פרטים על הרצח. בנסיבות כאלה המדובר, למעשה, בעדה, שמעצרה איננו מוצדק, שכן המשטרה מבקשת להפעיל עליה לחץ בתנאים שאיננה רגילה בהם.

עיינתי בחומר הראשוני שהוגש בפני בית משפט קמא ואינני מסכים להגדרתו, כי המדובר בחומר קלוש למדי. בשלב כזה צריך כי יהיה בידי המשטרה חשד סביר לביצוע העבירה לגבי מי שמבקשים את מעצרו ועל המשטרה גם לנמק מדוע היא מבקשת כך. החומר שהיה בידי המשטרה כאשר הוגש לבית משפט קמא, הוא אמנם ראשוני, אך איננו קלוש למדי, אלא מוליד את החשד הסביר הנחוץ כבסיס לבקשה מעין זו. גם אני מסכים כי אין המדובר בראיה לכאורה המצביעה על הביצוע של המעשה בידי העוררת וגם המשטרה איננה טוענת כך. עם זאת, די, כפי שאמרתי כבר, באיכותו של החומר הזה, כדי להוליד חשד סביר כנגדה.

יתכן והמדובר באי בהירות כלשהי מצד בית משפט קמא, בכל הנוגע להגדרה המדוייקת של איכות החומר הזה וטיבו, שהרי בסופו של דבר, בית משפט קמא קיבל את הבקשה להורות על הארכת מעצרה של העוררת ואף איבחן, כראוי, בין איכות החומר ככל שהיא נוגעת לאחד החשודים, לבין איכות החומר בהקשר לשניים האחרים וביניהם העוררת.

לא הסתפקתי בעיון במה שהוגש בפני בית משפט קמא וקיבלתי לעיון, באדיבותה של קצינת המשטרה לוי, הממונה על החקירה בעניין זה, גם את הדו"ח שהגישה לקראת הערר היום (ב/1), את חוות דעתו הראשונית של פרופ' היס, הרופא המשפטי הראשי במרכז הלאומי לרפואה משפטית בכל הנוגע לממצאים שמצא בגופת האשה שנזכרה (ב/2) וכן גם מסמך נוסף שעיינתי בו וסומן ב/3.

מכל אלה כולל החומר שהיה בידי בית משפט קמא, מוברר כי העוררת איננה עדה בלבד והיא חשודה, כפי שהודיעה פקד לוי גם היום, בקשר לביצוע המעשה או במעורבות בו.

סבורני כי המסקנה המתבקשת מכל החומר שבפני מאששת חשד סביר בכיוון זה וכפי שאמר בית משפט קמא - ושותף אני לדעתו, יש לאפשר למשטרה נוכח העובדה כי המדובר בהנחה סבירה של רצח, את מיצוי החקירה כולל ביצוע שורה של פעולות שבכוונתה לבצע, ואשר מקצתן כבר בוצע, כפי שנוכחתי לדעת ממה שהוצג בפני.

לפיכך, אני דוחה את הערר.

אינני יכול להמנע מלהעיר הערות אחדות אודות טיב הטיפול בערר זה. הערר הוגש ביום 11.8.05, לאחר שהחלטת בית משפט קמא ניתנה ב 9.8.05. אין לי כל טרוניה לב"כ העוררת בהקשר זה, שכן הוא הבהיר כי קיבל עליו את הייצוג לאחר מתן החלטת בית משפט קמא. עם זאת מאחר והוברר כי הגיש את הערר ביום 11.8.05 לפני שעה 12.00, אינני מבין מדוע לא הובאה הודעת הערר מיידית, בפני השופט התורן (באותה עת היו כב' השופט כבוב ואנוכי שופטים תורניים), על מנת שיקבע אימתי ישמע הערר.

בנסיבות הנתונות אפשר והייתי קובע את הערר לדיון עוד אתמול. מכל מקום אין זה תפקידה של המזכירות, לכאורה, במקרה כזה, כאשר מוצא אני על שולחני מידי יום כשופט תורן עשרות בקשות, רובן פחות דחופות מערר זה, שמפנה אלי המזכירות להחלטה.

אני מבקש כי ראש המדור הפלילי במזכירות תבדוק האם נהגה המזכירות כהלכה, במקרה זה וממצאי הבדיקה יועברו אלי.

ניתנה היום ז' באב, תשס"ה (12 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים.